פסק-דין בתיק ת"א 6601-03-09

1.         לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע מסוג איסוזו טרופר, שנת ייצור 2002, מספר רישוי 7076336 (להלן "הרכב"), בעקבות תאונת דרכים מיום 25.9.08.

2.         הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (להלן "הנתבעת"). הפוליסה לא כללה הרחבה לנהג צעיר מתחת לגיל 24 שנה, אם כי הוסכם בין התובע לנתבעת כי הפוליסה תורחב ותכלול כיסוי ביטוחי כאמור, כל אימת שהתובע ירצה בכך במהלך תקופת הביטוח, בעלות של 50 ש"ח, לאחר מתן הודעה טלפונית לנתבעת ((להלן "ההרחבה"). ההסדר הנ"ל נועד לאפשר לבן חגי, יליד 1988, המשרת שרות סדיר בצבא, לנהוג ברכב בעת הימצאותו בחופשות מהצבא. ההרחבה במקרה זה תחול למשך ארבעה ימים על פי המוסכם.

3.         עד למועד התאונה נשוא התביעה, הופעלה ההרחבה על ידי התובע באופן טלפוני, פעמים רבות, על פי הנטען.

4.         לגרסת התובע, ביום 25.9.08, דקות ספורות לפני השעה 16:00, התקשר אליו הבן חגי והודיע לו כי הגיע מהצבא הביתה וכי ברצונו להשתמש ברכב. באותה עת, היה התובע בנסיעה על כביש 6 יחד עם אשתו, רותי. התובע ביקש מחגי שימתין מספר דקות על מנת שיתקשר לנתבעת להפעיל את ההרחבה. מיד כשסיים את השיחה עם חגי, הוא התקשר לנתבעת, וכעבור מספר דקות של המתנה על הקו, הוא הודיע לה על רצונו בהפעלת ההרחבה. בעקבות ההודעה, הנפיקה הנתבעת תוספת לפוליסה המקנה הרשאת נהיגה לנהג צעיר לארבעה ימים מ- 25/09/2008  ועד 28/09/2008. דקות ספורות לאחר ההודעה הנ"ל על פי הנטען, התקשר הבן חגי אל התובע והודיע לו כי היה מעורב בתאונה.

5.         מיד לאחר שקיבל את ההודעה, מיהר התובע לבית חולים "פוריה" לשם הובהל בנו חגי, ולאחר שעמד על שלומו, הוא התקשר טלפונית אל הנתבעת והודיע לה על התאונה (ראה סעיף 7 לתצהירו ת/1).

6.         בעקבות התאונה הוכרז הרכב על ידי שמאי מטעם הנתבעת כאבדן כללי מלא, ושוויו הוערך בסך של 87,870 ש"ח, לעומת סך של 99,340 ש"ח על פי הערכת שמאי מטעם התובע. 

7.         לאחר התאונה פנה התובע לנתבעת בדרישה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה ולהעמיד לרשותו רכב חלופי, אולם דרישתו נדחתה בטענה כי ההרחבה נרכשה על ידו לאחר קרות התאונה, ומכאן הגשת התביעה שבה עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין מלוא הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה, בסכום כולל של 117,000 ש"ח.

8.         העדויות

מטעם התובע העידו התובע ובנו חגי.

מטעם הנתבעת העידו מר לחמני יוסף שנהג באחד הרכבים שהיו מעורבים בתאונה, והחוקר מר יוסי עזר.

9.         דיון

המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלה מתי נרכשה ההרחבה על ידי התובע ביחס למועד קרות התאונה. מחלוקת זו הינה רלוונטית לצורך בירור חבותה של הנתבעת לאור הוראת סעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן "החוק" או "חוק חוזה הביטוח") הקובעת כדלקמן:

" חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל"

משמע, במידה ויוכח כי ההרחבה נרכשה על ידי התובע לאחר קרות התאונה, תהיה הנתבעת פטורה מחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו הנטענים, על פי סעיף 16 (א) הנ"ל.

10.        בטרם אדון בטענות הצדדים, אתייחס בקצרה להוראת סעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח.

עינינו הרואות כי המחוקק ראה בחוזה ביטוח שנכרת לאחר קרות מקרה הביטוח שהוא נועד לכסות, כחוזה בטל מדעיקרא. זוהי הוראה מיוחדת במינה שכן המחוקק קבע קביעה נורמטיבית בדבר בטלות חוזה הביטוח בהתבסס על ראיות נסיבתיות, מבלי אף להיזקק לקיום עילות ו/או פגמים בכריתת החוזה המביאים לבטלותו. קביעה זו מבטאת את התכלית העומדת בבסיס חוזה ביטוח הצופה מטיבו פני עתיד, וכדברי כב' השופטת ארבל בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח' (פורסם בנבו):

"חוזה הביטוח, מעצם טיבו, וכל עוד לא הותנה אחרת בין הצדדים לחוזה, צופה פני עתיד הוא. קיומו מותנה בקיומו של סיכון שמקרה הביטוח יתרחש. ודאות לקרות הסיכון מנוגדת במהותה להגנה שמיועד חוזה הביטוח ליתן למבוטח. על כן, מקום שמקרה הביטוח ארע עובר לכריתת חוזה הביטוח, בטל החוזה מדעיקרא (ראו: ששון,  בעמ' 238 ; אליאס, בעמ' 395 ; ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 834 ; ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822, 838)."

11.        יודגש כי סעיף 16 (א) הינו הסעיף היחידי בחוק חוזה הביטוח שבו דיבר המחוקק על בטלותו של חוזה הביטוח מדעיקרא להבדיל מהיותו חוזה הניתן לביטול, והדבר אך מלמד כי המחוקק לא ראה בחוזה ביטוח מסוג זה כחוזה המבטא מפגש רצונות אמיתי בין הצדדים ככלל, וכחוזה העומד בתכלית יסוד דיני הביטוח בפרט. עוד יודגש כי לשון סעיף 16 (א) לחוק הינה לשון קטגורית שאינה מותירה שיקול דעת. אין היא מצריכה בחינת כוונה סובייקטיבית או אובייקטיבית של המבוטח ו/או המבטח, ואין בה כריכה עם מצב נפשי כזה או אחר של המבוטח ו/או המבטח, בדומה להוראות אחרות כדוגמת סעיפים 6, 7 ו-18 לחוק.

12.        יוצא אפוא, שעל מנת להכריז על חוזה ביטוח כבטל די בהוכחת שני אירועים על ציר זמן אחד שהם מועד כריתתו של חוזה הביטוח, ומועד התרחשות מקרה הביטוח שהחוזה נועד לכסות. במידה ויוכח כי מקרה הביטוח התרחש לפני כריתת החוזה, החוזה יהיה בטל מדעיקרא, וזאת ללא צורך בבחינת יסודות ראייתיים ו/או נפשיים נוספים. זוהי המסקנה העולה מלשון סעיף 16 (א) לחוק.